<h1>או"ז הלכ' אבלות סימן תכ"ד</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ועתה נפרש מה הוא הגולל כי בכמה מקומות נזכר גולל בתלמוד פ"ק דכתובות [ד', ע"ב] ופ"ק דעירובין ופ' הישן בסוכה [כ"ג, ע"א] ובפ' נגמר הדין [מ"ז, ע"ב] ופ' בהמה המקשה [ע"ב, ע"א] ובפ' העור והרוטב [קכ"ו, ע"ב] ובפ' אלו מגלחין [כ"ז, ע"א] ומפרש רבי' שלמה גולל זה כיסוי ארון של מת, דופק דף שנותנים לצדו וכ"כ בערוך פי' גולל כיסוי הקבר דופק אבנים מיכן ומיכן כמו כתלים והמת נתון באמצע והגולל עליהם כדתנן באהלות פ"ב [מ"ד] הגולל והדופק מטמאין במגע ובאוהל ואינן מטמאין במשא רא"א מטמאין במשא ור' יהושע אומר אם יש תחתיהן עפר קברות מטמאין במשא ואם לאו אין מטמאין במשא איזהו הדופק את שהגולל נשען עליו אבל דפק דפקין טהור פי' דפק דפקין הסמך שמסמיך הדופק עכ"ל ובפרק העור והרוטב קרי להו תלמודא לגולל ודופק טומאות הפורשות מן המת. והקש' רבי' תם זצ"ל מההיא דפ' מי שמתו בברכות [י"ט, ע"ב] מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים היאך היו מדלגים אחרי שמטמאין באוהל כמת ועוד קשיא דהתם בהעור והרוטב פי' רבי' שלמה לרבות גולל ודופק אפי' ניטלו שמטמאין באוהל וקשיא דתניא בתוספת' גולל העשוי משתי אבנים וניטלה אחת מהן השניה טהורה מפני שיש דרך לטומאה לצאת ואמאי טהורה אחרי שהגולל מטמא אע"פ שניטל ותו דתניא בהישן כל דבר שהוא בעלי חיים אין עושין אותו גולל לקבר ולפירש"י מי מכסה קבר בבהמה וחיה. ע"כ פי' ר"ת דגולל היינו אבן גדולה שמשימין אותה ע"ג הקבר מראשותי המת כמו שאנו עושין מצבות, והיינו דמרבי להו ר"ע מעל פני השדה שהוא בגלוי ואין טמון בעפר, ואתיא שפיר ההיא דברכות שהיו מדלגין שלא הוה שם גולל כי אפשר בלא מצבה, ואתיא נמי שפיר ההיא דכל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו גולל כי זה אפשר שאדם יעמיד בהמה ע"ג הקבר. מיהו ההיא דתוספתא אתיא ליה בגמגום כמו לרש"י ותו קשיא לר"ת מפ' נגמר הדין ומפ' אלו מגלחין דמסיק דאבילות הויא מכי נסתם הגולל, וכי כל זמן שלא יעמידו מצבה אין אבילות חל, ותו דא"כ צערא דקברא קדים לסתימת הגולל ורב אשי איפכא קאמר בנגמר הדין. הלכך נראה עיקר כפירש"י והא דאקשינן לפירושו היאך היו מדלגין הלא הוזהרו הכהנים על הטומאה וגולל מטמא באוהל כדפרי' הא לא קשיא דכהנים לא הוזהרו על טומאת הגולל כדתניא במסכת שמחות [פ"ד, הכ"א] כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ונזיר אינו מגלח על גולל ודופק כדתנן בנזיר פ' כה"ג וא"ת וכללא הוא והלא רביעית דם שאין הנזיר מגלח עליה עד שיהא חצי לוג כדתנן התם פ' כהן גדול ואפ"ה כהן מוזהר עליה כדאמר בבהמה המקשה דרביעית דם הבאה משני מתים מטמאה באוהל ומפקינן מעל כל נפשות מת לא יבוא הא לא קשיא דכיון שיש בדם שום טומאה כגון [חצי] לוג דם שהנזיר מגלח עליה מוזהר כהן אפי' ברביעית אבל שם טומאה דגולל ודופק אינה כלל בנזיר ולכך אין כהן מוזהר עליה א"נ ההיא בריית' אתיא כזקנים הראשונים דנזיר בפרק כה"ג דאר"א זקנים הראשונים מקצתן היו אומרים רביעית דם לכל פי' אפי' לנזיר ולכך כהן מוזהר כיון שנזיר מגלח עליה. וא"ת מ"מ קשיא דנהי דלא הוזהרו כהנים על הגולל מ"מ כיון שהגולל טמא הרי אינו חוצץ לפני הטומאה של מת דקיי"ל כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ לפני הטומאה והיאך היו מדלגין ע"ג ארונות תריץ לפי' רש"י שהגולל שהוא כיסוי של ארון אינו טמא מבפנים כלפי המת ושפיר קא חייץ כדתנן במסכת אהלות [פרק ט"ו, מ"ט] חבית שהיא מלאה משקים טהורים ומוקפת צמיד פתיל ועשויה גולל לקבר הנוגע בה טמא טומאת שבעה והמשקין טהורים אלמא חוצצת להציל מה שבתוכה וטעמא שאין טמא אלא הצד של חבית שהוא לצד החוץ כדין גולל וה"ר יוסף זצ"ל פי' בשם רבי' שמואל זצ"ל שארונות טמונים בכוכים ורוב ארונות יש בהם פותח טפח בין הארון לגג הכוך כלומר יש שם טפח חלל והשתא אין כאן גולל כלל וא"ת תיפוק ליה מטעם קבר סתום דמטמא באוהל י"ל דדין קבר פתוח יש לו. וההיא דעשאה לבהמה גולל לקבר לא קשיא כדפירש"י בפ' הישן דה"ק כלומר שאם עשאה גולל לקבר אין שם גולל עליה לטמא, דאע"ג דאין לכסות את הקבר בבהמה וחיה מ"מ קתני מה הדין אם עשאה דה"נ אין מנהג לכסות בחבית מלאה משקים, וכמה תמיהות שונה בתלמוד מה שאינו הווה בעולם כגון ההיא דס"פ הקומץ רבה [ל"ז, ע"א] דבעא מיניה פלימו מר' מי שיש לו שתי ראשין באיזה מהן מניח תפילין וכגון ההיא דהמפלת [כ"ג, ע"א] אדם במעי בהמה או בהמה במעי אשה ולד לאיתסורי באחותה וכדאמ' בירושלמי [שם הלכה ב'] כולו אדם ופניו בהמה אינו ולד כולו בהמה ופניו אדם ולד כולו אדם ופניו בהמה עומד וקורא בתורה אומרים לו בוא ונשחטך כולו בהמה ופניו אדם חורש בשדה אומרים לו חלוץ או יבם ובגמ' דידן [שם ע"ב] אסיק הכל מודים גופו תייש ופניו אדם [אדם] הלכך לא קשיא כלל לפי' רש"י הא דקאמר עשה בהמה גולל לקבר. וההיא דתוספתא דתניא גולל העשוי משתי אבנים וניטלה אחת מהן השניה טהורה מפני שיש דרך לטומאה לצאת ומקשינן מדפי' רש"י בהעור והרוטב דגולל מטמא באוהל אפי' ניטל איני יודע שמא ה"ק מפני שיש דרך לטומאה לצאת דהואיל שהם שני אבנים הרי כל אחד אינו מגין אלא על החצי ואע"פ שהוא שם יש דרך לטומאה לצאת כשינטל האחד הלכך אין עליהם דין גולל כלל. הלכך נראה פי' רש"י עיקר דגולל היינו כיסוי הקבר ומשיסתם הגולל היינו שיסתם בעפר הקבר דאז חלה האבילות וה"ר משה בר יעקב זצ"ל היה מפרש גולל היינו שגוללין ע"פ הקבר שהרי קברות שלהם היו עשוין בכוכין ולא כמו שלנו אלא כמו מערה והיו גוללין אבן על פיו או נסר, ואתי שפיר לשון משנה דקתני איזהו דופק כל שהגולל נשען עליו ואיני יודע מה תיקן דאכתי קשיא ממדלגין היינו ע"ג ארונות ומבהמה שעשאה גולל ומגולל שעשאו משתי אבנים ותו דהאיך נפרש משיסתם הגולל דמשמע שגוף הגולל נסתם בעפר הקבר הלכך פירש"י זצ"ל עיקר.
